<h1>ספר מצות זמניות הלכ' סוכה שער ראשון</h1>
<h2>דף ב.</h2>
בהכשר סוכה ר"ל תוארה רחבה וגבהה ודפנותיה וגגה. ונתחיל מרוחבה. צריך שלא תהיה פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים [ט"ז ע"ב], כשיעור ראשו ורובו ושלחנו, כי כבר נתאמת [ז' ע"ב] כי גברא באמתא יתיב, אשר היא ששה טפחים, ושולחנו טפח. אי אפשר פחות מזה. הרי שבעה על שבעה. ויוסיף על שיעור זה באורך וברוחב כל מה שירצה, ואין לה שיעור [למעלה]. ואמנם גובהה לא יהיה פחות מעשרה טפחים. ואם הם פחות מזה ה"ז דירה סרוחה ואין ראוי להשתמש בה [ד' ע"א]. וגם לא יהא גובהה יותר מעשרים אמה, ונתנו לזה טעם, בסוכות תשבו שבעת ימים, ופירשו בזה, אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי, עד עשרים אמה עושה אדם דירתו דירת ארעי למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת ארעי אלא דירת קבע. ואם היתה גבוהה מעשרים אמה וחסרה בכרים ובכסתות לא יצא י"ח. ואם חסרה בתבן, אף כי אם חסרה בעפר יצא. וזהו מ"ש [ג' ע"ב] היתה גבוהה למעלה מעשרים אמה וחסרה בכרים ובכסתות לא הוי מיעוט, ואע"ג דבטלינהו בטלה דעתו אצל כל אדם, תבן וביטלו הוי מיעוט וכ"ש עפר וביטלו. ואמרו [ד' ע"א], היתה גבוהה מעשרים אמה והוצין יורדין לתוך עשרים אם צלתן מרובה מחמתן כשרה ואם לאו פסולה. ופירוש הוצין, עלין וענפים. ונחשוב תכליתן כאילו הוא גג אשר הוא הסכך. ואם היה צלתן מרובה מחמתן, כמו שהוא דין הסכך הכשר, כשרה. ואמרו [י' ע"ב], נויי הסוכה אין ממעטין בסוכה להכשירה אם היתה גבוהה מעשרים אמה. ופירוש נויי סוכה, מה שתולין מן הגג כדי ליפותה, ואין כוונתו בזה להגביהה, לא להכשר ולא לפיסול.
תואר הדפנות ומספרם. מצוה מן המובחר שיהיו ארבע דפנות מארבעה צדדיה, ולפחות שלש דפנות. וזהו שאמרו במשנה, ושאין לה שלשה דפנות פסולה. ופסקו בגמרא [ו' ע"ב] כי כשיהיו לה שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח כשרה, ובלבד שיהיה זה הטפח שוחק. ופירוש שוחק, מיותר, ר"ל שלא יהיה דחוק. וענין שתים כהלכתן, שלא יהיה כ"א פחות משבעה טפחים, אשר הוא משך סוכה קטנה, ודפנות בזויות, אשר פירשו [שם] אזלא כמין גם. והדופן השלישי אשר שיעורו טפח יציבהו בקרוב של סוף השלשה טפחים בענין שיהיה דינו דין דופן המודבק בו, מפני כי עיקר יש לנו כל פחות מג' טפחים כלבוד דמי. ופירוש לבוד, דבוק ממשש. וכשנעריך זה הדופן אל המותר אשר בינו ובין הקיר אשר דינו דבק הממשש. עלה מזה רוב שבעה טפחים, אשר הוא הכשר סוכה קטנה. ונחשוב כאילו היא בעלת שלשה דפנות, ומותר לו לאכול ולשתות בכל מקום שירצה מן הסוכה כאילו יש לה ארבעה דפנות. וצריך שיעשה לה צורת הפתח. וזה כשיציב קנה על מרחק אמה או אמתים מן הקיר השלישי, אשר הוא טפח, וישים קנה א' עליהן מלמעלה. ואם היו הקירות נכחיים אינו מספיק לשלישי טפח, אך צריך שיציב לוח רחבו יותר מארבעה טפחים, ויציבהו קרוב בפחות מעט משלשה טפחים לאחד מן הדפנות הנכחיות בלבוד עמו. ויקיים מן הלוח עם מותר הריוח דופן משבעה טפחים אשר הוא משך סוכה קטנה. וצריך עוד צורת פתח בצד שזכרתי קודם לכן. והוא שאמרו [ז' ע"א] סוכה העשוייה כמבוי מעמיד פס ארבעה טפחים ומשהו בפחות משלשה טפחים וצריכה נמי צורת פתח. והטעם שבעדו הצריכו להרחיב פס ארבעה טפחים ולא נסתפקו בטפח, הוא מפני היות הדפנות בלתי דבקות.
ואם היה הנקב, ר"ל המגולה לשמים, יותר מן המכוסה היא פסולה, מפני שתהיה חמתה מרובה מצילתה.
<h2>דף ו:</h2>
תואר הדפנות ומספרם. מצוה מן המובחר שיהיו ארבע דפנות מארבעה צדדיה, ולפחות שלש דפנות. וזהו שאמרו במשנה, ושאין לה שלשה דפנות פסולה. ופסקו בגמרא [ו' ע"ב] כי כשיהיו לה שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח כשרה, ובלבד שיהיה זה הטפח שוחק. ופירוש שוחק, מיותר, ר"ל שלא יהיה דחוק. וענין שתים כהלכתן, שלא יהיה כ"א פחות משבעה טפחים, אשר הוא משך סוכה קטנה, ודפנות בזויות, אשר פירשו [שם] אזלא כמין גם. והדופן השלישי אשר שיעורו טפח יציבהו בקרוב של סוף השלשה טפחים בענין שיהיה דינו דין דופן המודבק בו, מפני כי עיקר יש לנו כל פחות מג' טפחים כלבוד דמי. ופירוש לבוד, דבוק ממשש. וכשנעריך זה הדופן אל המותר אשר בינו ובין הקיר אשר דינו דבק הממשש. עלה מזה רוב שבעה טפחים, אשר הוא הכשר סוכה קטנה. ונחשוב כאילו היא בעלת שלשה דפנות, ומותר לו לאכול ולשתות בכל מקום שירצה מן הסוכה כאילו יש לה ארבעה דפנות. וצריך שיעשה לה צורת הפתח. וזה כשיציב קנה על מרחק אמה או אמתים מן הקיר השלישי, אשר הוא טפח, וישים קנה א' עליהן מלמעלה. ואם היו הקירות נכחיים אינו מספיק לשלישי טפח, אך צריך שיציב לוח רחבו יותר מארבעה טפחים, ויציבהו קרוב בפחות מעט משלשה טפחים לאחד מן הדפנות הנכחיות בלבוד עמו. ויקיים מן הלוח עם מותר הריוח דופן משבעה טפחים אשר הוא משך סוכה קטנה. וצריך עוד צורת פתח בצד שזכרתי קודם לכן. והוא שאמרו [ז' ע"א] סוכה העשוייה כמבוי מעמיד פס ארבעה טפחים ומשהו בפחות משלשה טפחים וצריכה נמי צורת פתח. והטעם שבעדו הצריכו להרחיב פס ארבעה טפחים ולא נסתפקו בטפח, הוא מפני היות הדפנות בלתי דבקות.
<h2>דף ז.</h2>
ואם היה דופן הסוכה מקנים או מצלעות דקות ואין בין צלע לצלע רוחב ג"ט כשרה, וגם שיהיה פרוץ מרובה על העומד, זולתי אם היה בו פתח יותר מעשר אמות, שצריך להיות עומד מרובה על הפרוץ. ואם היה בין צלע לצלע יותר מג"ט, כולו נחשב פרוץ. והוא שאמרו, תנא דופן סוכה כדופן שבת, ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו ג"ט. ואפילו כל המחיצה עשויה בקנים של אצבע אצבע הכל הוא כאילו הוא עומד. אבל אם יש בין זה לזה ג"ט, הכל [נחשב] פרוץ, דקנה לא חשיב עומד.
<h2>דף ח:</h2>
הסוכות העשויות לצל, כמו הנעשות בגנים, אע"פ שלא נעשו לשם מצוה כשרות. אבל אם לא נעשו להתלונן תחתיהן מצילתם פסולות. וזהו אמרו במסכת סוכה, ת"ר סוכת גוים סוכת נשים סוכת בהמה סוכת כותים סוכת רועים סוכת קייצנין סוכת בורגנין סוכת שומרי פירות כשרה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה. אמר רב חסדא והוא שעשויה לצל. ואפילו שנעשית הסוכה זמן רב קודם החג, כיון שהיא עשויה לצל כשרה. וזהו לשון המשנה, סוכה ישנה ב"ש פוסלין וב"ה מתירין, והלכה כב"ה.
<h2>דף ט:</h2>
ומי שעשה סוכה בתוך סוכה, החיצונה נקראת סוכה. כי צריך שתהיה גג הסוכה מגולה לשמים ר"ל שלא תהיה בבית ולא תחת האילן. וזה שאמרו העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה תחת הבית. והרגיל בסיכוך הוא שיעשה ממיני הצומח, כמו הקנים וההדס, ויהיה בין ענף לענף ריוח, כאילו הוא נקב, שיראו ממנו השמים.
מי שעשה סוכה על גבי סוכה, התחתונה פסולה, כמו שעשאה בתוך הבית, והעליונה כשרה. וזה בשני תנאים, הראשון שיהיה גבוה העליונה יותר מעשרה טפחים, והשני שיוכל גג התחתונה לסבול התחתונה כרים וכסתות [ומצעות] כדי שתהיה העליונה ראויה לדירה. ואם יחסר אחד מאלו התנאים גם התחתונה כשרה. וזה לשון המשנה, העושה סוכה ע"ג סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה. ובגמרא התנו באותם שני התנאים.
<h2>דף י.</h2>
ואסור לפרוש על הסוכה שמלה מפני השמש, וגם לא תחתיה לקבל העלים הנושרים. ואם כיון בזה לנוי מותר. והוא מה שנאמר במשנה פרס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסולה. ואמרו בגמרא לא שנו אלא מפני הנשר אבל לנאותה כשרה. ומותר לייפות הסוכה בתלות בה בגדי רקמות ופירות. ולא עוד אלא שהוא צריך, מפני שיש בזה הידור מצוה. אך אסור לאכול ממנו דבר עד צאת המועד, זולתי אם התנה בזה קודם תלייתם. וזה[ו] שאמרו סככה כהלכתה ועיטרה בקרמין ובסדינים המצויירים ותלה בה אגוזים ורמונים ופרכילי ענבים וסוכי תאנים, אסור להסתפק מהם עד מוצאי י"ט אחרון של חג, ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו. ואמרו והוא דאמר איני בודל מהם כל בין השמשות, דלא חלה קדושה עלייהו.
<h2>דף י:</h2>
ואם היה הבגד שפרס תחת סכך הסוכה או הפירות שתלה בה לנוי רחוק מן הסכך ארבעה טפחים, הרי זה סכך שני, והוא פוסל הסוכה. והוא שאמרו נויי סוכה המופלגין ארבעה טפחים, רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי פסולה, והלכה כדבריהם.
ואם בסוכה מטה שפעמותיה גבוהות מעשרה טפחים, מי שישב תחתיה לא יצא ידי חובתו, כמי שעושה סוכה בתוך סוכה. וזה לשון המשנה [כ' ע"ב], הישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו, ובגמרא תרגמה שמואל במטה גבוהה מעשרה, וכמו כן אם יש בסוכה מסך והיה לו גג טפח והגביהו עשרה טפחים לא יישן תחתיו. וכך אמרו [י' ע"ב], אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילה בסוכה אע"פ שיש לה גג והוא שאינה גבוהה עשרה. ואמרו כשאין לה גג אפילו עשרה מותרת.
<h2>דף יא.</h2>
ואסור לסכך במחובר לקרקע, כמו [מי] שסומך על הסוכה סעיף מחובר, עד שיתלשנו ויניענו ממקומו. והוא לשון המשנה, הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסכך על גבן פסול ואם היה הסיכוך הרבה מהן או שקצצן כשרה. ופסק זה בשחבטן. ואסורה לסיכוך האגודה הקשורה עד אשר יתירה ויניענה לשם סיכוך, כי נחוש שמא שמם מתחלה בתוך קרקע הבית לייבשן ואחר כך עלה בדעתו לשבת תחתם לשם סוכה, והיא פסולה משום תעשה ולא מן העשוי. וזהו אומרם חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהם ולא נקרא חבילה לענין זה פחות מכ"ה זרדין. והוא שאמרו בירושלמי [פ"א ה"ו] אין חבילה פחות מכ"ה זרדין.
אמנם הסכך צריך שיהיה מדבר שיתקבצו בו שני תנאים, האחד מהם שיהיה מדבר שאינו מקבל טומאה, והשני שיהיה מדבר שגידולו מן הארץ מתבן או זולתם מן הצומח שהוא כשר. וסמכו לזה למה שכתוב בתורה [דברים ט"ז], חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך, ופירשו בזה [י"ב ע"א] בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר שמסככין בו. ואמר עזרא ז"ל [נחמיה ח'], צאו להר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי עץ הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סוכה ככתוב. ואמרו הראשונים ז"ל הדס שוטה לסוכה, עץ עבות ללולב. ומה שאינו מן הצומח אע"פ שאינו מקבל טומאה כמו עור בהמה שלא נעשה ממנו שום מלאכה אין מסככין בו. וכמו כן מה שהוא צומח ומקבל טומאה כמו הפירות ושאר האוכלים או כלים או עץ שהם מקבלים טומאה, אפילו גידולן מן הארץ, אין מסככין בהם, אלא בדברים שיהיו שני התנאים בהם אינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ. והוא מ"ש במשנה, זה הכלל [כל] דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ מסככין בו.
<h2>דף יב.</h2>
ומותר לעשות הדפנות מאיזה דבר שיהיה, בין מעשבים בין מבגדים או מברזל, או מזולתו מן המתכות, או מן האבנים, או דופן גדר או מבעלי חיים, ואפילו העמיד אדם לדופן. זולתי אם היה בי"ט שאינו מותר להעמיד אדם, [דנראה] כעושה מלאכה ושיהיה עומד [ב]מקום דופן. וזה מותר בחולו של מועד.
<h2>דף יב:</h2>
העצים העשויים דמות עצי החצים אין מסככין בהם מפני שיש בהן בית קיבול ומקבלין טומאה. והוא אומרם אמר רב יהודה סככה בחצים, בזכרים כשרה, בנקבות פסולה.
ומי שהיה מן הצומח ונשתנה צורתו, אין מסככין בו. כמו בגד או הפשתן עצמו אחר שדכוהו וחבטוהו. אבל קודם שידוכה מותר לסכך בו. והוא מה שאמרו בסוכה שסיככה באניצי פשתן פסולה בהוצני פשתן כשרה.
<h2>דף יג.</h2>
ומותר לסכך במטאטי הדקל, כי חיבורם בידי שמים. והוא שאמרו אמר אביי האי אפקותא דדיקלא מסככין בה ואע"ג דאיגדא אגד בידי שמים לא שמיה אגד.
<h2>דף יג:</h2>
גם מן הצומח מה שיש בו ריח רע או מה שנובלין עליו אין מסככין בו לכתחלה כדי שלא יקוץ בו ויצא מן הסוכה. אך מי שעבר וסיכך בו, הסוכה כשרה. וכבר ידעת ממה שקדם כי הפירות בענפיהם הענפים כשרים לסכך, והפירות עצמם פסולין. ומי שסיכך בזה יש לו להלוך אחר הרוב, ויראם, אם הענפים מרובים מן הפרי, הסכך כשר. ואם הפרי מרובה מן הענפים, הסכך פסול. וזהו מ"ש תניא סוכי תאנים ובהם תאנים, פרכילין ובהם ענבים, קשים ובהם שבלים, מכבדות ובהם תמרים, אם הפסולת מרובה על האוכל כשרים ואם לאו פסולים.
<h2>דף יד.</h2>
נסרים שאין ברחבם פחות מארבעה טפחים אסור לסכך בהם, ואפילו שהטה אותם מן הצד. ואם רחבים פחות משלשה טפחים מותר לסכך בהם. והוא שאמרו במשנה מסככין בנסרים דברי רבי יהודה ורבי מאיר אוסר. ואמרו בגמרא אמר רב פפא דכולי עלמא יש בהם ארבעה טפחים פסולה, בפחות משלשה דברי הכל כשרה, ובלבד שלא יישן תחת אותו לוח, וזה[ו] שאמרו נתן עליה נסר רחב ג"ט כשרה ובלבד שלא יישן תחתיה.
<h2>דף טו.</h2>
ובית שגגה לוחות ולא נעשה לשם סוכה, אע"פ שאין עליו סכך, פסול הוא. למה שכתוב חג הסוכות תעשה לך, ופירשו בזה תעשה ולא מן העשוי. ואם נתבלבלו הלוחות או נטל אחד מהן והשיבו כשרה. ובלבד שלא יהא רוחב הלוחות ארבעה טפחים. והוא לשון המשנה תקרה שאין עליה מעזיבה רבי יהודה אומר משום ב"ה מפקפק או נוטל אחת מבנתים.
ומי שסכך סוכתו בדבר פסול, כמו שפודין שהן מקבלין טומאה, והניח ריוח בין שפוד לשפוד כשיעורו, ומילא הריוח בדבר כשר, מותר. וזה לשון המשנה, המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן כמותם כשרה.
<h2>דף טז.</h2>
וכשהיו דפנות הסוכה דבקות בגג ואינן נוגעות בארץ, והם רחוקות ממנה ג"ט פסולה. ואם היא רחוקה פחות מזה כשרה, שדינן כדין לבוד, כמו שזכרתי. ואם הדפנות נוגעות בארץ או הם רחוקות מן הארץ פחות מג"ט והיא גבוהה עשרה טפחים, אפילו הם רחוקות מן הגג אמות הרבה כשרה. והוא שאמרו שלשל הדפנות ממעלה למטה, אם גבוהות מן הארץ ג"ט פסולה, ממטה למעלה, אם גבוהות מן הארץ עשרה טפחים כשרה.
<h2>דף יז.</h2>
ואם ירד לאמצע גג הבית כשיעור משך סוכה קטנה, אשר הוא שבעה על שבעה, וסכך עליו בדבר הראוי לסכך, ונשאר בין הסיכוך והקיר פחות מארבע אמות, או היה שטח הבית מוקף בתאים סכוכים והיה הסכך פחות מארבע אמות, או סוכה גדולה שסכך סביבותיה לצד הדפנות בדבר שאין מסככין בו, והיה בין הסכך ובין הדופן פחות מארבע אמות, בכל אחד מאותן שלשה מקומות, נחשוב הפסול לענין הסכך, ויחשב כאילו [היה] מן הקיר, שהוא דבק, אלא שהוא נטוי, והוא הנקרא דופן עקומה, והסוכה כשרה ואם היה גדול מארבע אמות היא פסולה. כי עיקר יש לנו, סכך פסול באמצע הסיכוך פוסל בארבעה טפחים, ומן הצד בארבע אמות ואלו הדינין הם הלכה למשה מסיני, לא על דרך היקש.
<h2>דף יט:</h2>
סוכה מכוסה כשרה, והוא שאמרו במשנה, העושה סוכתו כמין צריף רבי אליעזר פוסל וחכמים מכשירין והלכה כדבריהם. והתנו בגמרא, והוא שיש לה גג טפח.
מחצלאות של קנים או של קש ושיפה וגמי, אם נעשו לישן עליהם אין מסככין בהם מפני שהן מקבלין טומאה, ואם נעשו לגג מסככין בהם. והוא שאמרו מחצלת של קנים, עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה, עשאה לסכך מסככין בה.
<h2>דף כ:</h2>
ואם בסוכה מטה שפעמותיה גבוהות מעשרה טפחים, מי שישב תחתיה לא יצא ידי חובתו, כמי שעושה סוכה בתוך סוכה. וזה לשון המשנה [כ' ע"ב], הישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו, ובגמרא תרגמה שמואל במטה גבוהה מעשרה, וכמו כן אם יש בסוכה מסך והיה לו גג טפח והגביהו עשרה טפחים לא יישן תחתיו. וכך אמרו [י' ע"ב], אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילה בסוכה אע"פ שיש לה גג והוא שאינה גבוהה עשרה. ואמרו כשאין לה גג אפילו עשרה מותרת.
<h2>דף כב.</h2>
ואם היה הסכוך עבה מאד ואפילו בענין שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה. וזהו שאמרו המעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראים מתוכה כשרה.
<h2>דף כב:</h2>
ואם היה המכוסה יותר מן המגולה, או היו בשוה, ר"ל המכוסה היה כשיעור המגולה, אז תהיה צלתה מרובה מחמתה וכשרה. כרב פפא, שסברתו פרוץ כעומד מותר.
<h2>דף כג.</h2>
ומותר לעשות הדפנות מאיזה דבר שיהיה, בין מעשבים בין מבגדים או מברזל, או מזולתו מן המתכות, או מן האבנים, או דופן גדר או מבעלי חיים, ואפילו העמיד אדם לדופן. זולתי אם היה בי"ט שאינו מותר להעמיד אדם, [דנראה] כעושה מלאכה ושיהיה עומד [ב]מקום דופן. וזה מותר בחולו של מועד.
<h2>דף כד:</h2>
מי שעשה סוכה בין האילנות ועשאם דפנות וקשרם וחזקם בענין שלא יתנענעו ענפיו ברוח מצויה כשרה, ואם הן בענין שיתנועעו ברוח מצויה פסולה. וכמו כן כל דופן שיתנועע ברוח הנוהג ויעתק ממקומה לא שמה דופן. כי עיקר יש לנו, כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה אינה מחיצה.
<h2>דף לא.</h2>
סוכה שאולה כשרה, וגזולה ג"כ, [כגון] מי שבא בחזקה על חבירו והוציאו מסוכתו וישב בה יצא ידי חובת סוכה, מפני שקרקע אינה נגזלת. ומי שגזל עצים ועשה מהן סוכה יצא ידי חובת סוכה, ויש עליו עונש הגזל עד אשר ישלם מחיר העצים לבעליו, כי תקנת חכמים היא אין לו אלא דמי עצים בלבד, כמו שאמרו בתלמוד סוכה, ההיא איתתא דאתת לקמיה דרב נחמן אמרה ליה ריש גלותא וכולהו רבנן יתבי בסוכה גזולה, אמר להו רב נחמן פעיתא היא דאין לה אלא דמי עצים בלבד. ופירוש פעיתא קולנית. ואע"פ שלא עשה שינוי בעצים יצא. ומי שעשה סוכה ברשות הרבים כשרה [תוספתא ב"ק פ"ו הי"ג]. ואסור ליהנות בדבר מעצי הסוכה עד צאת המועד. וזהו שאמרו [תוספתא ביצה פ"ג ה"ז] אין נוטלין עצים מן הסוכה ואפילו בי"ט אחרון של חג, ואם אמר כל זמן שארצה אטול ה"ז מותר.
